בעיות במערכת העיכול בשנה הראשונה לחיים

ריפלוקס הוא תיאור של תופעה בה תוכן קיבה עולה בכיוון ההפוך, כלפי מעלה לאזור חלל הפה, לעיתים עד הקאה ופליטה שלו החוצה. מדובר בתופעה  שכיחה מאוד אצל תינוקות. למעשה, כ-50-60% מתינוקות פולטים ברמה כזו או אחרת.

ישנן מספר סיבות לריפלוקס:

1. מבנה אנטומי – בקרב תינוקות, השריר השוער, אשר מחבר בין הוושט לקיבה, חלש יותר – דבר הגורם למעבר פתוח וקל בהשוואה לילדים גדולים יותר.
2. שכיבה מרובה – תינוקות שוכבים פרק זמן משמעותי מהיום, בהשוואה לילדים שעומדים והולכים.
3. תזונה נוזלית – תינוקות צורכים לרוב מזון נוזלי כמו חלב, שיכול לעבור חזרה לחלל הוושט ביתר קלות, לעומת ילדים שאוכלים מוצקים.

אילו תסמינים או תופעות יכולים להעיד על ריפלוקס?

התסמינים הנגרמים מריפלוקס כוללים פליטות בכמות קטנה או גדולה, הקאות, אי שקט ובכי (לרוב אחרי האכילה), הקשתה של הגב ו"זריקת" הראש אחורה, שיעולים והשתנקות לאחר אוכל.

אנחנו מתייחסים לריפלוקס כבעיה רפואית כאשר מופיעים תסמינים, כגון:

1. אי שקט קיצוני
2. חוסר עלייה במשקל
3. השתנקויות או שיעול משמעותי, תסמינים נשימתיים או חנק.

הופעת התסמינים הללו דורשת התייחסות רפואית וטיפול במקרה הצורך.

ומהו ריפלוקס סמוי?

למעשה בכל תינוק באי שקט ניתן לחשוד שהגורם לאי שקט  הוא ריפלוקס סמוי היות והוא בלתי נראה ולא ניתן להוכיח זאת.

מדובר במצב של אי שקט, בכי, והקשתת גב אך ללא פליטות או הקאות. אחת האפשרויות בהן יש לחשוד במצב כזה היא עלייה של תוכן קיבה חומצי מהקיבה לוושט, בלי שניתן להבחין בכך. מצב זה עלול להיות מאתגר בתהליך האבחון, היות ואין לנו דרך להוכיח שאכן מדובר בריפלוקס סמוי.

מהן ההשלכות של ריפלוקס על חיי התינוק?

ריפלוקס לרוב אינו גורם להשפעות משמעותיות על חיי התינוק.

במקצת המקרים רפלוקס עלול לגרום לפגיעה באיכות החיים של התינוק/ת, המתבטאת לרוב בבכי ואי שקט.

הסכנה העיקרית במצב זה היא חוסר עלייה או עלייה שאינה מספקת במשקל התינוק/ת.

כיצד מאבחנים ריפלוקס?

האבחנה של ריפלוקס לרוב הינה קלינית, משמע – מתבססת על תיאור המצב על ידי ההורים ובדיקת התינוק. אנחנו ממעטים להשתמש בבדיקות פולשניות בילדים וחוסכים זאת כשניתן.

מה אפשרויות הטיפול בריפלוקס?

למעשה, ברוב המקרים עיקר הטיפול הוא התנהגותי, וכולל שינויים בצורת ההאכלה. ההנחיות משתנות בין תינוק לתינוק, תלוי אם יונק או מקבל פורמולה. חשוב לבדוק את נפח המזון בכל האכלה ולוודא כי אינו גדול מדי, משך ההאכלה, סוג הפורמולה הנצרכת, ומנח התינוק בעת ההאכלה ולאחריה.

ההנחיה באשר למנח היא לשמור על ראש מוגבה, באופן בו הילד שוכב בשיפוע. אחרי האוכל, ההעדפה היא להחזיק את התינוק כ-15 עד 20 דקות בצורה מאונכת על מנת למנוע או להפחית את עליית התוכן מהקיבה .

מה לגבי תמ"ל מיוחד, האם הוא עשוי לעזור?

קיימים מספר פתרונות לתינוקות הניזונים מפורמולה – פתרון אחד הוא הסמכת הפורמולה הקיימת או מעבר לפורמולה ייעודית ומוצקה יותר הנקראת (AR (Anti Regurgitation. פתרון נוסף הוא שימוש בפורמולות מפורקות שיכולות לסייע במקרים בהם יש חשד כי ההקאה נגרמת בשל אלרגיה למזון.

הסמכת הפורמולה יכולה לגרום לעתים לעצירות, לכן שינויים בתזונה צריכים להתבצע בליווי ולצד ייעוץ רופא/ת ילדים.

ומה לגבי טיפול תרופתי ברפלוקס?

הטיפול התרופתי בריפלוקס לרוב אינו נדרש. אנחנו ממעטים להשתמש בתרופות מכיוון שקיים חשש לתופעות לוואי כגון השפעה שלילית על חיידקי המעי ולגרום לתופעות שילוו את התינוק/ת בהמשך החיים. כשנדרש, אנחנו משתמשים בתרופות סותרות חומצה שנועדו להקטין את אירועי הריפלוקס החומצי.

האם ריפלוקס צפוי לחלוף?

ריפלוקס לרוב מופיע בחודשים הראשונים לחיים, מגיע לשיאו בחודשים 4-6 ולאחר מכן חל שיפור משמעותי. בקרב כ- 95% מהתינוקות הריפלוקס יעלם עד לגיל שנה.